התפתחות התינוק בשנת החיים הראשונה: "חרדת פרידה" ו"חרדת זרים"

מה המאפיינים ההתנהגותיים של חרדות אלה? מה ההסבר ההתפתחותי העומד מאחוריהן? וכיצד על ההורה להתמודד איתן?

מאת: מאיה אחירז- פסיכולוגית התפתחותית מומחית.

אם משחקת עם תינוקה על השטיח, לפתע דפיקה בדלת. אל הבית נכנסת חברתה הטובה של האם כולה מחויכת ושמחה לקראת התינוק, אולם התינוק אשר עד לפני שבוע הגיב בשמחה וברצון להתקרבותה של החברה אליו, פורץ בבכי ונצמד לאמו. האם נבוכה ומתנצלת בפני החברה על התנהגותו הלא נאותה של תינוקה.

תיאור התופעה: סביב גיל 7-8 חודשים התנהגות התינוק משתנה. מתינוק חייכן המוכן לעבור ללא קושי "מיד ליד" ונראה אדיש יחסית לפרידה מהוריו, לתינוק אשר מציג מצוקה בזמן פרידה, בוכה, נצמד להורה ונראה מפוחד. התנהגויות אלה יכולות להופיע כאשר ההורה עוזב את החדר בו נמצא התינוק, בזמן פרידה בכניסה לגן, כאשר ההורים יוצאים לבלות והתינוק נשאר עם ביביסיטר וכן בזמן ההליכה לישון. תינוקות שהשיגו שנת לילה רצופה יכולים לחזור להתעורר לעיתים תכופות יותר במהלך הלילה. הורים רבים חשים בלבול ודאגה בשלב זה אל מול שינויים אלו בהתנהגותו של התינוק. הם אינם יודעים למה לייחס התנהגויות אלה וכיצד להגיב אליהן בצורה נכונה. אולם למעשה מדובר בשלב התפתחותי אוניברסלי תקין וחשוב, אשר מהווה תוצר ועדות להתפתחות הקוגנטיבית והרגשית התקינה של התינוק.

ההסבר ההתפתחותי לתופעה: התינוק הוא יצור מופלא הנולד כאשר הוא מכוונן ליצירת קשרים בינאישיים ובייחוד הוא מחפש את קירבתם של "דמויות ההתקשרות העיקריות" שלו קרי: הוריו. נמצא במחקרים כי כבר מגיל צעיר מאוד (מספר שעות) התינוק יודע להבחין בין קולה וריחה של אמו לבין קולותיהן וריחן של אמהות אחרות. הוא גם מציוד במנגנונים התנהגותיים שנועדו לסייע לו להשיג את קרבתם של המטפלים העיקריים שלו בזמן מצוקה לדוגמא: בכי.

סביב גיל 7-8 חודשים התינוק מתחיל להבין שהוא וההורה הם שני אובייקטים נפרדים, אולם במקביל עדיין לא קיימת אצלו יכולת בשלה ל"קביעות אובייקט" שהיא "ההבנה שאובייקטים ממשיכים להתקיים גם כאשר הם נעלמים מהעין". לכן מבחינת התינוק "אם אני לא רואה את אמא או אבא משמע הם לא קיימים". כך שמצד אחד התינוק רוצה בקרבתם של הוריו אשר משרים עליו תחושת ביטחון ומספקים את צרכיו ומאידך כאשר הם נעלמים מטווח ראייתו החוויה הפנימית שלו היא שהם חדלים מלהתקיים ומכאן החרדה. חרדה זו קשורה גם במידה רבה להעדר מושג הזמן אצל התינוק.

במקביל ל"חרדת הפרידה" מתפתחת חרדה נוספת והיא "חרדת זרים". יכולתו של התינוק להבחין בין אנשים מוכרים ולא מוכרים סביב גיל זה משתפרת. על כן תינוקות בגיל הזה יהיו חשדניים יותר, יחפשו את קרבתו הפיזית של ההורה ואף יבכו, למראה אדם שאינו מוכר להם הניגש אליהם.

אם כן, הופעתם של סימנים ל"חרדת פרידה" ו"חרדת זרים" הם סימן לכך שהתינוק והוריו הצליחו במשימתם ההתפתחותית והיא לבסס יחסי התקשרות ומעידה על התפתחות קוגנטיבית ורגשית תקינה.

האם כל התינוקות מביעים אותן רמות מצוקה: עוצמת הביטויים ההתנהגותיים של חרדות אלה משתנה מתינוק אחד למשנהו בתלות בטמפרמנט שלו וכן בתגובת ההורה להתנהגותו. הורים אשר בעצמם חווים קושי בזמן הפרידה, יתקשו לטעת בילדיהם תחושת ביטחון ובכך יעצימו את המצוקה והחרדה של התינוק או הילד סביב הפרידה.

מהלך התופעה: חרדות אלה חולפות מעליהן לקראת שנת החיים השניה של התינוק עם התפתחות היכולת לקביעות אובייקט, כאשר התינוק מבין שגם כאשר הוא אינו רואה את ההורה, ההורה עדיין קיים ויש לו "ייצוגים פנימיים" של התנסויות בהן הוא נפרד מההורה והתאחד עמו לאחר מכן ולכן הוא יכול "להגיד לעצמו" "אמא ואבא לא כאן אך הם קיימים והם ישובו אלי כפי שאני זוכר שהם עשו בעבר".

מה יכול לסייע להורים ולתינוק לעבור שלב התפתחותי זה בצורה מיטיבה:

  • בראש ובראשונה הידיעה שמדובר בשלב התפתחותי המעיד על התפתחות תקינה והוא חולף.
  • בזמן הפרידה חשוב שההורה יווסת את רגשותיו וישדר לתינוק תחושה רגועה ובטוחה.
  • חשוב ביותר לא להעלם לתינוק או לפעוט פתאום! דבר המגביר את תחושת חוסר האמון והבטחון אלא להפרד בנשיקות ובחיבוקים והבטחה שההורה יחזור. גם תינוקות צעירים שאינם מבינים את הדברים הנאמרים יכולים להבחין ולהרגע מהנימה בה נאמרים הדברים.
  • כדאי לייצר טקסי פרידה קבועים לצורך פרידה בכניסה לגן והליכה לישון. אלה מגבירים את תחושת הביטחון של התינוק או הפעוט.
  • חשוב לא להאריך את משך הפרידה וליצור עבור התינוק או הפעוט "הסחת דעת" לאחר שההורה עוזב אשר תסייע לו להרגע.
  • במידה והתינוק מגיב בבכי למראה או להתקרבות של אדם זר אליו, יש לכבד את רגשותיו ולא להאיץ בו. מוטב לבקש מהמבוגר ליצור קשר עם התינוק בצורה הדרגתית או לחכות שהתינוק יזום קשר עימו.
  • ניתן לנסות להציע לתינוק "חפץ מעבר" כדוגמת שמיכה או בובה רכה אשר מסמל את נוכחותם המרגיעה של ההורים בהיעדרם.
  • כדאי להרגיל את התינוק להשאר בחברת אנשים אחרים כבר מהחודשים הראשונים.
  • מומלץ, במידת האפשר, שלא להכניס תינוק לראשונה למסגרת גן סביב גילאים אלה (7 חודשים-שנה וחצי) בשל העובדה שחרדות אלה נמצאות בשיאן ויכולות להקשות על תהליך ההסתגלות למסגרת.

אם אתם מעוניינים להבין את הסיבה לקשיים שילדכם חווים ולתת להם כלים יעילים להתמודדות עימם
צרו עימי קשר